כולנו כיום לוקחים כמובן מאליו את המיטה עליה אנו ישנים כל לילה, אך מעניין להבין כיצד התפתחה המיטה של ימינו. מסתבר שחשיבות המיטה לבריאות שלנו ולעירנות שלנו במהלך היום היתה ברורה כבר לפני זמן רב. המיטות הראשונות היו למעשה ערמות של חומרים דוגמת קש, ענפים, עורות בעלי חיים או חומרים טבעיים אחרים.
לפני כחמשת אלפים שנה, המצרים היו ככל הנראה הראשונים אשר הגביהו את המיטה מעל הקרקע. כך, ניתן היה לישון בנוחות רבה יותר מבלי לסבול מהקור של הקרקע, מלכלוך או ממזיקים. הם היו גם הראשונים להשתמש במעין כריות – עשויות אבן, עץ או מתכת. לפני כאלפיים שנה הסינים החלו להגביה את המיטות מעל הקרקע. בסין נמצאה גם עדות ראשונה לבניית כיסוי מעל מיטה בדומה למיטת האפיריון המוכרת לנו כיום. בהעדר מסדרון, הקיים במבני הבתים המודרניים, מטרת האפריון היתה ליצור מרחב אינטימי, הנסתר מעיני העוברים בחדר.
מאז, נעשה שימוש במיטה הבסיסית בתרבויות שונות. ליוונים היו מיטות עם מסגרת עץ וראש מיטה. רצועות עור בעלי חיים שזורות נמתחו מצד לצד ועליהן הונחו עורות מעובדים של בעלי חיים. בשלב יותר מאוחר החלו לצפות את מסגרת המיטה בעצים יוקרתיים או ליצור מסגרת מיטה משנהב בציפוי שריון צב ורגלי ברונזה. הכריות והמצעים הפכו גם הם יותר ויותר יוקרתיים.
המזרונים עליהם ישנו הרומאים היו ממולאות בקני סוף, חציר או צמר. הם היו הראשונים שפיתחו מיטות תוך שימוש בחומרים ובדים יוקרתיים כדי ליצור אזורי שינה מפוארים. המיטות היו מעוטרות, ואנשים בעלי מעמד גבוה ישנו על מזרונים ממולאים בנוצות. המיטות היו מוגבהות כך שהיה צורך לעלות במדרגות כדי להגיע אליהן, והן היו מיועדות בדרך כלל לזוג. למעשה ברומא העתיקה היו מספר סוגי מיטות לשימושים שונים: מיטה לשינה, מיטת הנישואין המעוצבת שהוצבה בחצר הפנימית המרכזית, מיטה-שולחן עליה אכלו ושימשה שלושה אנשים, מיטה ללמידה ועוד. עם דעיכת האימפריה, הפכו המיטות לפשוטות ובסיסיות יותר למשך מאות שנים, ורוב המיטות היו מבני עץ פשוטים עם מזרונים ממולאים בקש או חציר.
בימי הביניים מיטה בגרמניה היתה למעשה ערימת עלים מכוסה בעורות, או תיבה רדודה שמולאה בעלים ואזוב. במאה ה-12 החברה שמה דגש רב יותר על יוקרה והחלו לעשות שימוש במיטות עם מסגרות עץ מקושטות אשר נבנו בשיפוע, כך שאזור הראש היה גבוה יותר מאזור הרגליים.
החל מהמאה ה-15, המיטה הפכה למוקד הבית, והפכה לסמל סטטוס המעיד על מעמד גבוה ועושר מהם נהנו הדיירים בו. המיטות הפכו גדולות יותר – מעל שני מטר אורך וכשני מטר רוחב, והמזרנים היו ממולאים בקליפות אפונה, קש או נוצות. במאה ה-17 מלכי צרפת נהנו ממיטות היוקרתיות ביותר, חלקן מעוטרות בוילונות קטיפה, בפנינים ואף בזהב. המיטות שימשו לא רק לשינה, אלא גם למפגשים חברתיים ואירוח אנשים חשובים.
במאה ה-18, הוחלפו מזרני הקש במזרנים במילוי סיבי קוקוס, כותנה, צמר או שיערות סוס. מילויים אלה כוסו במצעים איכותיים מפשתן או כותנה. מסגרות מיטה מברזל ופלדה החליפו את מסגרות המיטה מעץ כפתרון לבעיית מזיקים שהיתה נפוצה באותה תקופה.
לקראת סוף המאה ה-19 החלו חידושים רבים בתחום המזרנים. ב-1871 הומצא בגרמניה מזרן הקפיצים הראשון, וב-1900 הומצא בקנדה מזרן הקפיצים הראשון בו כל סליל קפיצים הינו בכיס נפרד. בשנות ה-50 של המאה הקודמת החלו להגיע לשוק מזרני וכריות גומאוויר (גומי מוקצף).
כיום הצרכנים יכולים ליהנות מאפשרויות בחירה גדולות יותר מאי פעם, הן בחומרי הגלם מהם עשויה המיטה, במגוון הגדלים האפשריים – מיטת יחיד, מיטה זוגית, מיטת קווין סייז, מיטת קינג סייז – בסגנון העיצובי של המיטה, ועוד. הודות להתפתחויות הטכנולוגיות, המיטות כיום איכותיות יותר. כמו כן, קיימים סוגי מזרנים שונים מזרוני קפיצים, מזרני לטקס, מזרני ויסקו ועוד במגוון רחב של עיצובים. היות והנוחות היא אחד השיקולים החשובים ביותר לצרכנים, רבים מעדיפים מזרונים אורטופדיים, אשר מתאימים אנטומית לגוף האדם ומשפרים את איכות השינה.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אתכם:
מזרן אורטופדי