הירדמות היא תהליך שגרתי אך אפוף מסתורין. מי שמנסה לתפוס את הרגע שבו זה קורה עלול להרגיש שככל שהוא מנסה יותר, כך הסיכוי שזה יקרה קטן יותר. למרות שכולנו נרדמים בכל לילה, אף אחד לא באמת יודע לשים את האצבע על הרגע החמקמק שבו בדיוק זה מתרחש.
אפילו מדעני מוח נאבקים להבין את המנגנונים שבהם משתמש המוח כדי לעבור ממצב של ערות לשינה לא מודעת, אבל מחקרים מוכיחים שהמעבר הוא הרבה יותר הדרגתי וסוער, וכלל לא דומה לכיבוי מתג.
לפי מחקר של מדעני מוח מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, בשלב שלפני השינה, כאשר אנו שוכבים במיטה עם האורות כבויים ועיניים עצומות, לאט לאט “משחרר” המוח את ההתנסויות ותלאות היום – גלי המוח מציגים מה שמכונה פעילות אלפא, הקשורה בדרך כלל לערות שקטה.
“בשלב זה המוח מתנתק בהדרגה מהעולם החיצוני”, כתבו לינדה לרסון-פריור ועמיתיה במאמר משנת 2011. מחשבות נעות באיטיות בין מחשבות חיצוניות ופנימיות, כאשר רוב המחשבות הפנימיות הן אוטוביוגרפיות או הפניות עצמיות בטבען.”
ואז, ברגע מכריע כלשהו, אנו נכנסים לשלב השינה הראשון, בו גלי המוח מאטים ועוברים לצורה המכונה פעילות תטא, אך עדיין מנוקדים בהתפרצויות קצרות של פעילות אלפא. האפיזודות הנקודתיות האלו נותנות את התחושה שאנחנו עדיין ערים, אמר סקוט קמפבל, מנהל המעבדה לכרונוביולוגיה אנושית במכללה הרפואית של וייל קורנל, תוך שהוא מצטט מחקר שינה מרשים שבוצע בשנות ה-60. “החוקרים שאלו נבדקים שהתעוררו משלבי שינה שונים אם הם מחשיבים עצמם ישנים. רק כ-10% מהמתעוררים משלב 1 אמרו שהם ישנים”.
חשבו על מה שקורה כשאתם מנמנמים בזמן צפייה בסרט. אתם זוכרים קטעים של סצנות במשך די הרבה זמן לפני שאתה מסתבכים לגמרי. הקטעים האלה – שנקלטו במהלך ההתפרצויות הקצרות של פעילות האלפא במוח שלכם – נותנים לכם תחושה שאתם ערים, למרות שאתם למעשה בדרככם לארץ החלומות.
לאחר מכן, המוח עובר לשלב 2, תחילתה של שינה “אמיתית” שאינה מתאפיינת ב- REM (תנועת עיניים מהירה), ובה ההתפרצויות של פעילות אלפא מתפוגגות. כל מדעני המוח מסכימים שהשלב הזה הוא מצב של שינה, אם כי אולי עדיין אינכם מודעים לכך. באותו מחקר משנות ה- 60 על עוררות שינה, כ- 60% מהנבדקים האמינו שהם ישנו כשהתעוררו משלב 2. כל יתר ה- 40% טענו שהם עדיין לא נרדמו.
זה הגיוני לאור מחקר משנת 2010 של מדעני מוח טייוואנים, ש וכיחו כי שלב 2 של השינה קשור להפחתה נוספת בתפיסה של גירויים חיצוניים. למרות שאנחנו ישנים, אולי עדיין נשמע מילה או שתיים של דיאלוג מהסרט ההוא. זה מתפוגג בהדרגה.
לאחר מכן, אנו נכנסים לשנת גלים איטיים, הידועה גם בשם שינה עמוקה, פעילות דלתא, או שלבים 3 ו- 4, לאחריהם אנו חווים שנת REM, השלב שבו אנו חולמים.
בעוד ששלבים 1 ו- 2 קשים לתפיסה, 90% מהאנשים מזהים את עצמם כנרדמים בהחלט כשהם מתעוררים לאחר שנכנסו לשלבים 3 או 4. זה אומר שהשלמנו את המעבר. מכאן ואילך, אנו מבלים את שארית הלילה ברכיבה על אופניים בין שלבים 2, 3 ו- 4, שאינם REM, לבין שנת REM.
“התחלת השינה באמת סולדת מתשומת לב. עבור רוב האנשים, ככל שהם מנסים להירדם יותר, כך יש להם פחות הצלחה”, אמר קמפבל. “דוגמה דרמטית אחת לכך היא נדודי שינה. אנשים שנוטים לסבול מהם מודאגים לעתים קרובות כל כך מההשלכות של אי הירדמות (כלומר, תשישות למחרת), עד שהם שומרים על עצמם ערים ואובססיביים לגבי ההירדמות.”
כמובן, לא רק המחשבה על הירדמות היא שמחזיקה אותנו ערים. אובססיביות לגבי כל דבר עלולות להפריע. קמפבל אמר, “זו הסיבה ש’לספור כבשים’ או מחשבה על כל דבר עם מעט תוכן רגשי יכולים לעזור לתהליך תחילת השינה”.